החלטה בתיק בש"פ 9668/04

           לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' ג'רג'ורה), בה הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב, העצור עד תום ההליכים בת.פ. 3133/04, על מנת שישתתף בחגיגת בר המצווה של בנו ביום 28.10.04 בשעה 18:00.

           ביום 22.8.04 הוגש נגד המשיב ואדם נוסף כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, החזקה ונשיאת נשק ושיבוש מהלכי משפט. מכתב האישום עולה כי המשיב, עת הגיע המתלונן לביתו, החל לירות לעבר המתלונן במטרה להורגו. כאשר ניסה המתלונן לברוח מן המקום רדף אחריו המשיב כשהוא ממשיך בירי ואף הצליח לפגוע במתלונן.

           נוכח העבירות אותן לכאורה ביצע המשיב, העובדה כי לחובתו 23 הרשעות קודמות, בין היתר בעבירות של אלימות וסמים, וכי ביצע לכאורה את המעשים המיוחסים לו בזמן שתלוי ועומד כנגדו עונש מאסר על תנאי בר הפעלה, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

           ביום 14.10.04 ביקש המשיב לשחררו ביום 28.10.04, בין השעות 18:00 ל- 24:00, לחגיגת בר המצווה של בנו בעכו. המשיבה התנגדה לבקשה והבהירה כי על פי הכללים המקובלים אין מאפשרים לעצור לקחת חלק באירוע רב משתתפים אלא נוהגים להפגיש את העצור עם בנו ביום האירוע במקום שאינו אולם השמחות. לבית המשפט הוגש מסמך משטרתי לפיו אין לשחרר את המשיב בשל מסוכנותו, החשש כי ישפיע על עדים וחוסר היכולת לאבטח את המקום.

           בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיב והורה על שחרורו. בית המשפט קבע כי על אף העובדה שאשתו של המשיב וחברו לא נמצאו מתאימים להשגיח עליו לצורך חלופת מעצר, הם יכולים לפקח עליו בטקס בר המצווה. נקבע כי המשיב ישוחרר בשעה 18:00, יוכל ללכת לביתו ומשם לאולם בו נערך האירוע. אישתו וחברו של המשיב יהיו צמודים אליו כל הערב וכן יחתמו על התחייבות אישית בסך 20,000 ש"ח כל אחד ויפקידו בקופת בית המשפט ערבות בסך 10,000 ש"ח ללא הגבלת זמן. מכאן הערר שבפני.

           המדינה עוררת על ההחלטה. לטענתה, החלטת בית המשפט סותרת את המדיניות שהתווה בית משפט זה והיא פוגעת בחובת הרשות לנהוג בעצורים שונים באופן שווה. הנחיות השב"ס שוללות השתתפות עצורים בשמחות באולם ובית משפט זה, לטענת העוררת, החיל הנחיות אלו גם על עצורים המוחזקים במתקנים של משטרת ישראל. לטענת המבקשת הכלל הוא כי בקשה לשחרור מן המעצר, להבדיל מיציאה מאובטחת על פי נוהלי השב"ס, איננה מתיישבת עם תכלית המעצר. עוד טוענת העוררת כי טעה בית המשפט כאשר לא נתן משקל לעמדת הרשות האמונה על החזקת המשיב, משטרת ישראל, אשר התנגדה לשחרורו.

           המשיב טוען, כי אין עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, מה גם שבית המשפט המחוזי ביקש את התייחסותו של השב"ס לבקשה ובמקומה הוגשה לו התייחסות המשטרה. לטענת המשיב, אין כל סיכון בשחרורו של המשיב לאירוע, וקבלת הערר תפגע בבנו של המשיב, לו כבר הודע שאביו עומד ליטול חלק בשמחה, ובשמחה כולה, זאת, כאשר מדובר באירוע המתרחש פעם בחיים.

           דין הערר להתקבל. על פי ההלכה הפסוקה, ההחלטה בנושא הוצאת אסירים או עצורים לאירועים מסוג זה, מסורה לשיקול הדעת של הממונה על מקום המעצר שבו נתון העצור, והיא מתבצעת על פי נוהלי השב"ס. עוד נקבע שבית המשפט לא יתערב, ככלל, בהחלטות הרשות המוסמכת, כאשר הן מתבצעות על פי נהלים אלה. על פי הנחיות שירות בתי הסוהר, ניתן להוציא אסיר לשם נטילת חלק בחגיגת בר מצווה, ובלבד שהדבר ייעשה לפי נוהלי השב"ס, בין היתר, תחת אבטחה ובתנאים מגבילים כפי שנקבעו בנהלי השב"ס.

           במקרה הנוכחי, החלטת בית המשפט קמא מאפשרת למשיב לצאת את מקום  מעצרו כדי ליטול חלק באירוע, בתנאים שאינם תואמים את נהלי השב"ס. נראה שתנאים אלה אף אינם הולמים את המסוכנות הנשקפת מהמשיב לאור נסיבות ביצוע העבירה והנסיבות האחרות שהביאו למעצרו עד תום ההליכים. המשיב אמנם עצור במתקן אשר נמצא בהחזקת המשטרה, אך על פי ההלכה שיצאה מלפני בית משפט זה, נהלי השב"ס לגבי אסירים, משקפים איזון ראוי בין הסיכון הכרוך בהוצאת האסירים אל מחוץ לכותלי בית הסוהר, לבין ההתחשבות בצרכים הרגשיים, ובהיעדר טעם מיוחד לסטות מהם יש לראות בהם אמות מידה נאותות גם לבחינת זכויותיהם של עצורים.

           לאור האמור, אני מקבל את הערר ומבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי. רשמתי לפני הודעתו של ב"כ העוררת, כי יתאפשר למשיב לצאת את מקום מעצרו לרגל האירוע, ובלבד שהדבר ייעשה על פי נוהלי השב"ס.

            ניתנה היום, י"ב בחשון תשס"ה (27.10.2004).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   הג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: